לפני כשנה, נפטר אחי, אורן מילר, בגיל 42 ממחלת הסרטן.
אורן גר בבולטימור שבמרילנד והיה אב בבמשרה מלאה לשני קטנטנים ובלוגר פעיל מאד, שההורות ביחד עם הכתיבה והשיתוף במחשבותיו ובמה שעובר עליו יום יום כמו גם סיפורים מילדותו שלו, היו חלק מאד משמעותי בחייו.
בבלוג שלו Bloogerfather הוא כתב רבות על חוויותיו כאבא, ובהמשך על מחשבותיו וקורותיו בעקבות המחלה. פוסט אחד במיוחד, בו תיאר את ההלם בעקבות גילוי המחלה, ובו סיפר על בקשותיו, ועל התובנות שלו היה מקור להשראה לאלפים ברחבי העולם. בפוסט הזה הוא מספר על רגעים קטנים, רגעים עם
המשפחה, עם הילדים. פשוטים לכאורה, שיגרתיים, כאלה שבמצב רגיל יכולנו לקטר עליהם,
אבל כשמביאים אליהם את המודעות לכל רגע חולף, הם עולם ומלואו. זכות. גן עדן עלי
אדמות.
כשאורן חלה, אלפי חברים, בחלקם הגדול מקבוצת האבות הבלוגרים שפתח בפייסבוק, תמכו במשפחה בכל דרך אפשרית, הקימו קרן למענו ואספו כספים למען המשפחה והילדים, וכתבו בלי סוף עד כמה הוא היה משמעותי עבורם והשפיע על חייהם. בכל הכאב והשחור, התמיכה הזאת היתה נקודת אור מדהימה, ועל כך אהיה אסירת תודה תמיד.
ניסיתי לחשוב מה אוכל לעשות כדי להחזיר ולו במעט לכל העזרה העצומה שקיבלה המשפחה, ולתת בחזרה מהעולם שלי, האיור.
לפני כשנה, נפטר אחי, אורן מילר, בגיל 42 ממחלת הסרטן.
אורן גר בבולטימור שבמרילנד והיה אב בבמשרה מלאה לשני קטנטנים ובלוגר פעיל מאד, שההורות ביחד עם הכתיבה והשיתוף במחשבותיו ובמה שעובר עליו יום יום כמו גם סיפורים מילדותו שלו, היו חלק מאד משמעותי בחייו.
בבלוג שלו Bloogerfather הוא כתב רבות על חוויותיו כאבא, ובהמשך על מחשבותיו וקורותיו בעקבות המחלה. פוסט אחד במיוחד, בו תיאר את ההלם בעקבות גילוי המחלה, ובו סיפר על בקשותיו, ועל התובנות שלו היה מקור להשראה לאלפים ברחבי העולם. בפוסט הזה הוא מספר על רגעים קטנים, רגעים עם המשפחה, עם הילדים. פשוטים לכאורה, שיגרתיים, כאלה שבמצב רגיל יכולנו לקטר עליהם, אבל כשמביאים אליהם את המודעות לכל רגע חולף, הם עולם ומלואו. זכות. גן עדן עלי אדמות.
כשאורן חלה, אלפי חברים, בחלקם הגדול מקבוצת האבות הבלוגרים שפתח בפייסבוק, תמכו במשפחה בכל דרך אפשרית, הקימו קרן למענו ואספו כספים למען המשפחה והילדים, וכתבו בלי סוף עד כמה הוא היה משמעותי עבורם והשפיע על חייהם. בכל הכאב והשחור, התמיכה הזאת היתה נקודת אור מדהימה, ועל כך אהיה אסירת תודה תמיד.
אורן גר בבולטימור שבמרילנד והיה אב בבמשרה מלאה לשני קטנטנים ובלוגר פעיל מאד, שההורות ביחד עם הכתיבה והשיתוף במחשבותיו ובמה שעובר עליו יום יום כמו גם סיפורים מילדותו שלו, היו חלק מאד משמעותי בחייו.
בבלוג שלו Bloogerfather הוא כתב רבות על חוויותיו כאבא, ובהמשך על מחשבותיו וקורותיו בעקבות המחלה. פוסט אחד במיוחד, בו תיאר את ההלם בעקבות גילוי המחלה, ובו סיפר על בקשותיו, ועל התובנות שלו היה מקור להשראה לאלפים ברחבי העולם. בפוסט הזה הוא מספר על רגעים קטנים, רגעים עם המשפחה, עם הילדים. פשוטים לכאורה, שיגרתיים, כאלה שבמצב רגיל יכולנו לקטר עליהם, אבל כשמביאים אליהם את המודעות לכל רגע חולף, הם עולם ומלואו. זכות. גן עדן עלי אדמות.
כשאורן חלה, אלפי חברים, בחלקם הגדול מקבוצת האבות הבלוגרים שפתח בפייסבוק, תמכו במשפחה בכל דרך אפשרית, הקימו קרן למענו ואספו כספים למען המשפחה והילדים, וכתבו בלי סוף עד כמה הוא היה משמעותי עבורם והשפיע על חייהם. בכל הכאב והשחור, התמיכה הזאת היתה נקודת אור מדהימה, ועל כך אהיה אסירת תודה תמיד.
התחלתי בחברים הקרובים, שהתמסרו כל כולם כדי לעזור לאורן, לבת' אשתו וילדיהם. לאייר עבורם היה עבורי אושר גדול. תחושה של חיבור לאורן ולעולם שהקיף אותו ולאהבה שעטפה אותו.
אלה ברנט ואלכסיה ומשפחתם המקסימים עד אין קץ.
וזאת בוני ומשפחתה.
ויש עוד חברים רבים ומדהימים ומשפחה נפלאה שאני מתכוונת לאייר בהמשך.
אחר כך חשבתי להכנס לקרן התרומות למען אורן ולנסות לפנות לכל מי שהיה שם ולהציע לו איור במתנה. ראיתי שאני מסתבכת ולא מצליחה להגיע לאנשים עצמם.
ואז היה לי רעיון. פניתי לברנט אלמונד, אב ובלוגר ממרילנד, (זה הבלוג שלו). ברנט קיבל מאורן "בירושה" את ניהול קבוצת האבות הבלוגרים שאורן ניהל בפייסבוק. הצעתי לברנט שיפרסם בקבוצה שאני מעוניינת לאייר בשלב ראשון עשרה איורי מתנה עבור אבות בקבוצת האבות הבלוגרים.
הסתבר להפתעתי שבדיוק באותו הזמן הוחלט על דבר מדהים - בחודש יולי 2016 יצאו 12 אבות בלוגרים מארצות הברית לאנגליה, להליכה מחוף אל חוף, כאשר בכוונתם לגייס כספים לשם הקמת מחנה קיץ במרילנד. המחנה מיועד לילדים שאחד מהוריהם מתמודד עם מחלת הסרטן וייקרא - "camp kessem. ע"ש אורן מילר". ברנט הציע לי לאייר את האבות היוצאים למסע ואת בני משפחותיהם. התרגשות גדולה, תחושה של דיוק מופלא.
זה מה שהתחלתי לעשות, ובין עבודה ופרוייקט שאכתוב עליהם, אעלה לכאן גם את האיורים של האבות היוצאים למסע.
ובעצם מדובר בסוג של יציאה למסע גם עבורי. כל איור הוא יציאה למסע - בטח כשאני מאיירת איורי דיוקן משפחתי, ובטח ובטח כשהדיוקנאות האלה הם בהקשר הזה. אני מנסה להביא באיור את הרגע הזה, החולף והנצחי, רגע של אהבה, של ביחד, שילווה את המשפחה לתמיד. רגע של גן עדן עלי אדמות.
הנה האתר של המסע של האבות שנרתמו למשימה (ניתן לתרום למען הפרוייקט בקישור) , ואלה האבות, "אבות למען קסם" שאיתם אצא למסע הזה...
אז אני מתרגשת לצאת לדרך, ונתראה בהמשך המסע.
וזאת בוני ומשפחתה.
ויש עוד חברים רבים ומדהימים ומשפחה נפלאה שאני מתכוונת לאייר בהמשך.
אחר כך חשבתי להכנס לקרן התרומות למען אורן ולנסות לפנות לכל מי שהיה שם ולהציע לו איור במתנה. ראיתי שאני מסתבכת ולא מצליחה להגיע לאנשים עצמם.
ואז היה לי רעיון. פניתי לברנט אלמונד, אב ובלוגר ממרילנד, (זה הבלוג שלו). ברנט קיבל מאורן "בירושה" את ניהול קבוצת האבות הבלוגרים שאורן ניהל בפייסבוק. הצעתי לברנט שיפרסם בקבוצה שאני מעוניינת לאייר בשלב ראשון עשרה איורי מתנה עבור אבות בקבוצת האבות הבלוגרים.
הסתבר להפתעתי שבדיוק באותו הזמן הוחלט על דבר מדהים - בחודש יולי 2016 יצאו 12 אבות בלוגרים מארצות הברית לאנגליה, להליכה מחוף אל חוף, כאשר בכוונתם לגייס כספים לשם הקמת מחנה קיץ במרילנד. המחנה מיועד לילדים שאחד מהוריהם מתמודד עם מחלת הסרטן וייקרא - "camp kessem. ע"ש אורן מילר". ברנט הציע לי לאייר את האבות היוצאים למסע ואת בני משפחותיהם. התרגשות גדולה, תחושה של דיוק מופלא.
זה מה שהתחלתי לעשות, ובין עבודה ופרוייקט שאכתוב עליהם, אעלה לכאן גם את האיורים של האבות היוצאים למסע.
ובעצם מדובר בסוג של יציאה למסע גם עבורי. כל איור הוא יציאה למסע - בטח כשאני מאיירת איורי דיוקן משפחתי, ובטח ובטח כשהדיוקנאות האלה הם בהקשר הזה. אני מנסה להביא באיור את הרגע הזה, החולף והנצחי, רגע של אהבה, של ביחד, שילווה את המשפחה לתמיד. רגע של גן עדן עלי אדמות.
הנה האתר של המסע של האבות שנרתמו למשימה (ניתן לתרום למען הפרוייקט בקישור) , ואלה האבות, "אבות למען קסם" שאיתם אצא למסע הזה...
אז אני מתרגשת לצאת לדרך, ונתראה בהמשך המסע.
מקסים, הרעיון לאייר את האבות, והדרך שבה את נותנת לי, כקוראת, לעקוב אחר דרך הפעולה שלך.
השבמחקמרתק
מעורר השראה, נשמע מדהים, ואני בטוחה שאחיך היה אדם מדהים אם זו הירושה שלו לעולם. וכמה נפלא שיש לך את הדרך הזו לעבד את העצב והגעגוע ולתעל אותם בצורה שתשמח כל כך הרבה אנשים.
השבמחק